The art of Lucian Freud / London

Art-My visit to freud exhibition

I was asked to give a talk to my painting group about my impressions of Freud’s exhibition, which I visited  last week in London.

My talk will be inHebrew ,so  I hope that I will find the time, in a couple of days, to translate it .

לוסיין פרויד אהב לצייר פורטרטים כבר מגיל צעיר, וכמעט תמיד היו אלו פורטרטים של אנשים שהוא הכיר היטב: חבריו, מוריו, נשותיו, בנותיו

הפורטרטים שלו הם חסרי זמן ותקופה ובו בזמן מאוד מודרניים ועכשוויים

אם נביט בפורטרט של הבריגדיר

1. Art-My visit to freud exhibition

הוא מזכיר  את הציור של Fredric GUStavo Buenary 2. מ-1870

Art-My visit to freud exhibition

משום שבמבט ראשון רואים את התלבושת הזוהרת, עם הקישוטים מזהב בצווארון, המדליות הנוצצות, המגפיים המבריקים והפס האדום הבוהק לאורך המכנסיים. אולם, מה שמחזיר את הציור של פרויד להיות ציור מודרני ועכשווי הם הג’קט הלא מכופתר שחושף  מתחתיו כרס בשרנית  והפנים מלאות הכאב והרגש שמרמזים על פגיעות, שעומדת בניגוד ללבוש החיצוני הראוותני והבטוח. פרויד חשף כאן את נקודת החולשה ואולי האבסורד שבדמות.

 בפורטרט  של חברו John Minton חושף פרויד את ה”angst”  שליווה את חייו את הטראומה והכאב. מינטון התאבד מספר שנים מאוחר יותר

Art-My visit to freud exhibition

  סדרת הפורטרטים הבאה היא של אשתו הראשונה Kitty Garman

4. Girl with a Rose–  Art-My visit to freud exhibition בפורטרט זה ניתן לחוש באהבתו אליה וברוך שהוא מעביר דרך הציור. קיטי ההריונית  יושבת כמו פסל מימי הביניים מחזיקה בורד בודד, בתנועה שיש בה מסירות ותמימות. פרויד מקדיש תשומת לב לכל פרט ופרט, מהטונליות המשתנה של פני הווקס שלה ועד לתשומת הלב לכל שערה ותלתל.

קראתי בספר השוואה מענינת בין הפורטרטים המוקדמים של פרויד של אשתו קיטי ובין אחד מציורי הנשים של ווילאם דה קונינג’.

5.Art-My visit to freud exhibition

שני הציורים צוירו והתפרסמו בערך באותה תקופה: הפורטרטים של דה קונינג הינם מחוות אקספרסיויות של אבסטרקציה . מבט חטוף וחד פעמי על נושא הציור. הדמות הינה הכלי, המפתח לאבסטרקציה.

בעוד שמבטו של דה קונינג היה מהיר וחד, המבט של פרויד הוא מאופק, מלא קונטרול אך גם ארוך וקשה.

גם פרויד וגם דה קונינג קיבלו ביקורות קשות על הדרך שבה ציירו נשים בעבודתם. דה קונינג בגלל הפראות שבפרוק הדמות ואילו פרויד בגלל הדיוק שבבניית הדמות.

בשני פורטרטים נוספים של קיטי שוב מצויירת הדמות  כמו תחת זכוכית מגדלת ובתשומת לב אובססיבית לפרטים. הקו המדויק שבשיער, בעיניים, בריסים בידיים ובציפורניים.

6. נערה עם חתולArt-My visit to freud exhibition

7.Art-My visit to freud exhibition

     כצופה, בנוסף להנאה ולפליאה חשתי מעט אי נוחות מול שלושת הפורטרטים האלה- כאילו הדמויות נמצאות בחקירה ויזואלית החושפת פרטים אישיים ביותר וגם חושפת עצבנות וחוסר שקט.

 שנתיים אחרי שצייר את הנערה עם הוורד , צייר פרויד את “נערה עם כלב לבן”

8.

Art-My visit to freud exhibitionכאן האווירה שונה לחלוטין והרבה פחות נינוחה. קיטי נראית מבוגרת הרבה יותר מהשנתיים שעברו מהציור הקודם. היא נצמדת אל הדלת בתנוחה שניתן להניח שאיננה נוחה , מגינה על שד אחד ביד אחת, בעוד השד השני חשוף בצורה לא מינית.

=======

אחד המשפטים הידועים המיוחסים לפרויד הוא “כל דבר הוא ביוגרפי  והכל הוא פורטרט גם אם זה כסא” .לדבריו  מאחר ותמיד רצה להכניס דרמה לציורים שלו הוא צייר פורטרטים. עבורו כל תנועה קטנה שעושה האדם מספרת סיפור שלם. מאותה סיבה הוא מעולם לא הנחה את המודלים שלו איך לשבת או באיזה פוזיציה להתמקם. הוא שאף שהתנוחה תבוא מהם, שתהיה שלהם וע”י כך תחשוף משהו לגביהם.

פרויד לא היה ראליסט ולא היה אקספרסיוניסט למרות שיש הרבה ראליזם והרבה אקספרסיוניזם בציור שלו. הוא צייר את המתח הפסיכולוגי בינו לבין המודלים שלו.

הציורים שלו מלאי חיים, הוא מצא שוב ושוב דרכים חדשות לתאר את החוויה של להיות ביחד עם מישהו אחר באותו חדר.

למרות ההמון הרב והצפיפות בתערוכה, הייתי נרגשת עד דמעות מהדיווחים האישיים של המודלים שלו ,להם הקשבתי  דרך האודיו שהיה צמוד לאזני.

הם דיברו על החוויה של השהות במחיצתו בסטודיו. כל ציור של פרויד לקח חודשים רבים  ולעיתים אף שנים של פגישות יומיות ועיקביות עם המודל.

פרויד לא מיהר, הוא צייר ומחק ופיטפט עם המודלים שלו הרבה. הבת שלו מדווחת שמאחר והוריה היו גרושים ומעולם לא גרה עם אביה, הישיבה שלה אצלו בסטודיו כמודל לציורים אחדים והארוחות הגדולות שאכלו יחד היו בעצם מערכת היחסים שהיתה לה איתו. 6 הוא סיפר סיפורים, ציטט שירה, דיבר על פילוסופיה ותאוריות שונות והיא תמיד היתה חוזרת הביתה ומחפשת אינפורציה נוספת על האנשים והרעיונות שהוא העלה. המודלים שלו גם מדברים על הנדיבות שלו וארוחות המלכים שהיה מארגן עבורם בכל פעם שהגיעו לסטודיו. בתמורה הוא דרש רק דבר אחד- שיגיעו בזמן לפגישה שנקבעה.

פרויד נהג לעבוד על מספר ציורים בו זמנית ותמיד עבר בשתי משמרות, משמרת בוקר עם מודל אחד ומשמרת ערב עם מודל אחר. לעיתים ניתן להבחין האור הפלורסנט של ציורים שצוירו בשעות הערב.

סדרה נוספת שרגשה אותי הינה הסדרה של אמא שלו. פרויד טוען שבמשך רוב חייה הוא לא היה מסוגל ולא צייר את אמו. לדבריו משום שהיה הבן המועדף  ומשום  שהאהבה הגדולה שלה אליו ניבטה מעיניה הרגיש שלו יצייר אותה המבט שלה לא יספר דבר עליה, אלה רק יגלה את רגשותיה כלפיו. רק אחרי מות אביו וכתוצאה מהדיכאון וחוסר הענין שגילתה בחיים, הוא התחיל לצייר אותה.

9.Art-My visit to freud exhibition

10. Art-My visit to freud exhibition

בציוריו של פרויד יש תמיד רגעים בלתי צפויים, דברים שעינו של הצופה משתהים עליהם.ציוריו הם תהליך של תאור תחושה ונוכחות של אנשים, בעלי חיים וחפצים בחלל ובאור דרך שפת הציור.

אחת הסיבות שהציורים לקחו זמן כה רב הינה הנטיה שלו להמתין. הוא חיכה, תוך כדי ציור ומחיקה, לרגע הנכון אותו הוא באמת רוצה לתפוס. בין אם את הרגע שבו המודל משתעמם, או רגע שחושף חוסר שקט או צעקנות וראוותנות במקרים אחרים.הוא המתין בכל פעם למצוא משהו חדש בתוך ההתבוננות הפנימית של המודל בעצמו , רגע של עירום פנימי.

סדרה נוספת שאהבתי היא סדרת הציורים של Lee Boweri

11’Bowery היה פרפורמר אמן, שחקן  פופ סטאר,  דוגמן ומעצב אפנה.  דמות צבעונית, מלא פירסינג, מייק אפ ומחופש כמעט על בסיס יומי.איש גדול ממדים כמעט ענק.

Art-My visit to freud exhibition

12.

Art-My visit to freud exhibition

13.

Art-My visit to freud exhibition

פרויד מספר שבפעם הראשונה שבווורי הגיע אליו לסטודיו הוא ציפה שיגיע עם הפירסינג והתחפושות הידועות ולכן היה מופתע לאין שיעור כאשר בוורי התפשט ,לא מסכות וקישוטים

והתישב ערום לגמרי לפניו. הוא נפטר ממחלה שקשורה באיידס בשנת 1998

כמו סבו, זיגמונד פרויד, עבודתו התמקדה בתוך החדר, תמיד אותו החדר, לבד, עם מישהו אחר. תוך העמקה לתוך השקט ותוך ניתוח מתמיד של המצב שעמד בניהם.

הציור הבא, מתוך הסדרה המוכרת ביותר שלו לדעתי.

14.

Art-My visit to freud exhibition

הפורטרט האישי שלפרויד, אותו בחרתי להציג ראשון ,הינו הפורטרט העצמי האחרון.  בפורטרט יפיפה זה , בחר  האמן להדגיש  את הזיקנה וגילו המתקדם. הסגנון הציור היחודי  נותן תחושה שהדמות עומדת להעלם ולהתמזג בתוך הרקע האבסטרקטי שמאחורחה. פרויד נפטר בשנה שעברה מיד אחרי שסיים פורטרט זה.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s